את יום ההולדת של הדר תמיד פותחים בים. מראה הגלים והאופק פותח את הלב, האוויר מרפא את הנפש. כוסית קאווה ליצ'י במנטה ריי תמיד שמחה להינשק לחברתה, ולזמן שנה חדשה שתהיה מיטיבה.
השנה, התערבבו החגיגות הפרטיות עם החגיגות הלאומיות. כלומר, לא של הלאום נפוח החזה שכיתר את עצמו בחוק מעוות, אלא הלאום האחר, שסירב להידחק לשוליים, ומילא את חופי יאפא משפחות-משפחות לציון עיד אל אדחא. ליד אוחזת במצלמה, כל ביקור בים הוא חגיגה. ליד יהודית האוחזת במצלמה בשיאו של החג הגדול, מזמן המפגש שאלה על יחסים.
ארבעה צעירים מתיישבים על המסגרת המלאכותית שהוצבה על ידי העירייה עם הכיתוב Kissing point. הם מסמנים לי שאצלם אותם. החזקת מצלמה הפכה אותי לצלמת, אדם מבחוץ לא יודע את דלות כישוריי. אני מנסה לשזור איתם שיחה, וזו מסתברת להיות משימה מסובכת. אתם מדברים עברית? הם טוענים שלא. צעירים מיפו, שמעורבבים בישראל מרגע לידתם, מסרבים לדבר איתי בעברית. האם זו הפגנת מחאה? אני חלשה בערבית. אז אנחנו מדברים באנגלית, שפה ניטרלית, ומוצאים אחד את השניה בפייסבוק. עולם גלובלי. עד שנמאס להם, ואחד מהם פולט לחבריו: חאלס.
איש החסקה פותח את הבוקר בהמתנה. הוא נראה תשוש עוד לפני שהיום התחיל. מבטו נע תדיר מצד אל צד, רגע אל הים, רגע אל החול. למי הוא מחכה?
מספר סלעים משם, יושבת צעירה ומתבוננת אל הים. אני פולשת אל הפרטיות שלה. כמה לא הגון זה לצלם גב של אישה שמתבוננת אל הים? האם גבה מגן עליה מהחשיפה שכפיתי עליה? לא אציג את התמונה.
אב ובנו צועדים על הסלעים להתבונן בים. אני שואלת בתנועת יד אם אפשר לצלם. הם נעמדים מולי, מדגמנים עבר ועתיד. הבן מחייך, משתף פעולה עם המצלמה, שותה קרלסברג. האב קשוח מבט, מחזיק כוס חד פעמית, בגללי הקפה מתקרר. אני חושבת לעצמי: המצלמה משווה לי מראה של תיירת, והמצלמה היא השפה לדו-קיום.
צעיר מתיישב עם מיטלטליו לצפות בגלים. את האוויר המלוח הוא מחליף בשאיפה מהנרגילה. מסביבו פוסעות קבוצות ומשפחות, אך הוא לבד עם הים. האם היה רוצה לחלוק את הנרגילה שלו או שהוא שמח על השקט?
כל שהתקדמה השמש במעלה השמים, גדשו עוד ועוד משפחות את החוף. בבחירות האחרונות, אמר ראש הממשלה את המשפט הנכלולי המפורסם: הערבים נוהרים באוטובוסים. בחג הקורבן, נהרו אל הים, לשטוף ולהישטף. רצף דגלים שחורים ניצב על המים, מזהיר מפני הסערות המאיימות, בין הגלים וביבשה הנסדקת. אבל ביום חמישי ההוא בים, כולם היו שמחים וחגיגיים.
מזל טוב לחברותיי החוגגות יום הולדת בשלהי אוגוסט ובפתיחת ספטמבר.
מילים וצילומים 
רומי, המילים שלך השזורות בכשרון אדיר בצילומים המרתקים המספרים בעצמם סיפור משלהם… עונג צרוף וציפייה לבאות. נשיקות
אהבתיאהבתי
במשך שנים הייתי ביישן מכדי לצלם אנשים. ואז זה עבר לי וככל שצילמתי התגברתי על הפחד הזה.
ואז הפסקתי לצלם.
זאתומרת עברתי לצלם בעיקר את בני המשפחה החדשה שצמחה לי, ולא היה בי צורך ולא היה לי פנאי לצלם אנשים אחרים.
אני חושב שהעובדה שהפסקתי לצלם במצלמה ועברתי לצלם בטלפון תרמה אף היא לכך שחדלתי לצלם אחרים, כי כפי שציינת, יש משהו במצלמה שהופך אותך באחת לצלם.
מנטלית, גם בראשו של הצלם וגם בראשו של המצולם, הופך המצלמופון את הצלם לחובבן.
יש משהו בחפץ הייעודי של מצלמה שעדיין מיתרגם בראשינו (לפחות של קשישים שכמונו שלא גדלו עם הטכנולוגיה הפלצפונית מהעריסה) לכזה ההופך את מעשה הצילום לרציני.
אני חושב שאני יודע מה אני הולך לקבל ליומולדת 43 🙂
אהבתיאהבתי
בדיוק מה שאמרת 🙂
אהבתיאהבתי